יום זיכרון ראשון בלעדיך Ido Shani .
מוזר, מנותק לפרקים, כואב בכל איבר בגוף, בלתי נתפס, הלב נקרע.
מידי שנה הקראתי טקסט לבחירתי בטקס אצלנו במושב. מידי שנה זה כאב, נלחמתי בדמעות, החזקתי שלא להיחנק.
בשנה שעברה בחרתי להקריא בטקס את הקטע "הודעה נמסרה למשפחות".
לא דמיינתי לעצמי שאהיה חלק מהטקסט עצמו בימי חיי, באותה שנה נוראית.
בטקס אתמול בבני ציון, במועדון הנוער שעידו היה חלק בלתי נפרד ממנו, הטקסט הזה הוקרא. חשתי שסכין מפלחת את ליבי. הראש ממאן להאמין והלב כואב בעוצמה שלא הכרתי.
והיום, ניצבנו מול האבן, והזכרונות צפים ועולים, והרגשות מציפים והדמעות זולגות מעצמן.
עידו שלי יקר, היום כבר לא החזקתי את עצמי מלבכות, מלהיחנק, אפילו לא ניסיתי, הרי לא הייתי מצליחה, גם בלי קשר לטקס, לטקסטים שנאמרו, לאבן שמכסה אותך.
אוהבת ומתגעגעת חגית כפיר // מתוך הפייסבוק של עידו // 13.05.24