אני 7 שנים גרה בעיר ותמיד כשנשאלתי מה התקופה הטובה ביותר שהייתה לי התשובה הייתה חד משמעית ״ברור שהתקופה עם שאני ושחר ביונה הנביא״.
הייתי מחכה שתצא מהצבא לסופ״שים ולרגילות כדי ששוב נהיה יחד.
היית חוזר וישר דופק לי בדלת ״יאללה יוצאים״
ובלי לשאול יותר מידי שאלות הייתי אחרייך.
לערבים בלתי נשכחים של צחוק, שתייה שטותניקיות.
לשעות על גבי שעות של שיחות נפש.
לזכרונות שהיינו מעלים על השנת שירות.
שאני,
בא לי שתעיר אותי מהסיוט המתמשך הזה,
עם המבט הרגוע והשקט ועם מילה אחת שעושה את כל העבודה.
בא לי שוב לחבק אותך חזק ושאתה שוב תהיה מובך.
אני רוצה לחזור לרגעים האלה בשנת שירות בהם עשית הכל בשקט ובענווה ואני תמיד הסתכלתי עלייך בהערצה.
אני מסרבת להאמין שזה קורה,
שזה קרה.
תמיד חלמת להיות הרמטכ״ל הבא.
נלחמת בגבורה עד הרגע האחרון.
אוהבת אותך
לנצח תישאר בליבי עדי בניון // מתוך הפייסבוק של עידו // 10.10.23